<h1>העתים סימן קנ"ו</h1>
<h2>דף קא.</h2>
ולאחר שמקדש על הכוס על השלחן נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, וחייב לבצוע על שתי ככרות בשבת ומברך המוציא דגרסינן בפרק כיצד מברכין [ל"ט ע"ב] אמר ר' אבא חייב לבצוע על שתי ככרות בשבת שנא' לקטו לחם משנה ואמר רב אשי חזינא לרב כהנא דנקיט תרתי ובצע חדא, נקיט תרתי דכתיב לקטו לחם משנה ובצע חדא דלא ליתחזי כרעבתנותא, ר' אמי ור' אסי כי מיקלע להו ריפתא דעירובא דשבתא מברכי עלה המוציא הואיל ואיתעביד ביה חדא מצוה נעביד ביה מצוה אחריתי, ואפשר דהא דר' אמי ור' אסי כגון יום טוב שחל להיות בערב שבת דעבדינן עירובי תבשילין בחמשה ואכלינן ליה לההוא עירובא בליל שבת, אי נמי כגון דעביד עירובא מחול לשבת לענין טלטול ואכלינן ליה במוצאי שבת והאי מיקלע להו ריפתא לא בא להשמיענו דבשבת הוא אלא אפילו בחול קאמר כלומר כי מיקלע להו בכל עת. שאלו מקמי רב נטרונאי גאון ביום טוב צריכין אנו לבצוע על שתי ככרות או לא והשיב הכי, הוו יודעין שצריכין אנו לבצוע על שתי ככרות כשבת מה טעם מפני שבשבת עצמה לא נתחייבו לבצוע על שתי ככרות אלא משום מן שכיון שלא היה יורד בשבת הוזהרו ישראל ללקוט לחם משנה ואר' אבא חייב אדם לבצוע על שתי ככרות בשבת דכתיב לקטו לחם משנה ובימים טובים נמי כיון שלא ירד מן ביו"ט חייבין אנו לבצוע על שתי ככרות כבשבת ומנין שלא ירד מן בימים טובים שכך שנו חכמים ששת ימים תלקטוהו ר' יהושיע אומר למדנו שאינו יורד בשבת. ביום טוב מנין ת"ל לא יהיה בו, ביוהכ"פ מנין ת"ל שבת לא יהי' בו.
